הלוח העברי: איך הוא עובד, למה יש שנה מעוברת ומי קובע את החגים
חודשים לפי הירח, שנים לפי השמש וחודש אדר שמוכפל שבע פעמים בתשע עשרה שנה. הסבר פשוט למנגנון המתוחכם שמאחורי הלוח העברי.
פעם בכמה שנים זה קורה: החגים ״מאחרים״, ראש השנה נדחק לקראת סוף ספטמבר ואף לתחילת אוקטובר, ומישהו שואל למה פסח השנה כל כך מאוחר. בשנה אחרת החגים ״מקדימים״, והילדים חוזרים ללימודים ישר לתוך חופשת החג. התנודות האלה אינן מקריות. הן תוצאה של מנגנון מתוחכם שמנסה לעשות דבר כמעט בלתי אפשרי: לנהל לוח שנה שנאמן בו בזמן גם לירח וגם לשמש. הלוח העברי מלווה את החיים היהודיים זה אלפי שנים, וכדאי להבין איך הוא בנוי.
חודש של ירח, שנה של שמש
היחידה הבסיסית של הלוח העברי היא החודש, והוא נקבע לפי מחזור הירח. חודש מתחיל עם הופעת הירח החדש, מגיע לשיאו בירח מלא באמצע החודש, ומסתיים כשהירח נעלם. משום כך חגים כמו פסח, סוכות, ט״ו בשבט ופורים חלים תמיד בסביבות ליל הירח המלא. מחזור אחד של הירח אורך כעשרים ותשעה ימים וחצי, ולכן החודשים העבריים מתחלפים בין עשרים ותשעה לשלושים יום.
כאן מתחילה הבעיה. שנים עשר חודשי ירח מצטברים לכ־354 ימים, ואילו שנת השמש, זו שקובעת את עונות השנה, ארוכה מהם בכאחד עשר יום. לוח שמתבסס על הירח בלבד נודד בהדרגה על פני העונות, כפי שקורה בלוח המוסלמי, שבו חודש הרמדאן חל לעיתים בקיץ ולעיתים בחורף. בלוח העברי נדידה כזאת אינה אפשרית, משום שהתורה קושרת את החגים לעונות החקלאיות: פסח חייב לחול באביב, שבועות בזמן הקציר וסוכות באסיף.
שנה מעוברת: הפתרון של אדר השני
כדי לסגור את הפער מוסיפים מדי כמה שנים חודש שלם, ושנה כזאת נקראת שנה מעוברת. החודש הנוסף הוא אדר: בשנה מעוברת יש אדר א׳ ואדר ב׳, והשנה נמשכת שלושה עשר חודשים. פורים נחגג באדר ב׳, כדי להסמיך אותו לפסח, ואילו בי״ד באדר א׳ מציינים ״פורים קטן״.
הקצב קבוע: שבע שנים מעוברות בכל מחזור של תשע עשרה שנה. הסיבה היא התאמה אסטרונומית מרשימה, שלפיה תשע עשרה שנות שמש שוות כמעט בדיוק ל־235 חודשי ירח. השנים המעוברות במחזור הן השלישית, השישית, השמינית, האחת עשרה, הארבע עשרה, השבע עשרה והתשע עשרה, והסימן המסורתי לזכירתן הוא גו״ח אדז״ט. מכאן גם תופעה נחמדה: בערך אחת לתשע עשרה שנה יום ההולדת העברי והלועזי של אדם חוזרים ונפגשים, לעיתים בהפרש של יום.
מעדים ומשואות ללוח קבוע
בימי בית שני ובתקופת המשנה לא היה לוח מחושב מראש. ראש חודש נקבע על פי עדים שראו את הירח החדש ובאו להעיד בפני בית הדין. אם התקבלה עדותם, הכריז בית הדין ״מקודש החודש״, והבשורה הועברה לקהילות הרחוקות, תחילה במשואות שהודלקו על ראשי ההרים ואחר כך בידי שליחים. גם ההחלטה לעבר את השנה התקבלה בידי החכמים, לפי מצב התבואה, פירות האילן והעונה.
השיטה הזאת הולידה מנהג שנשמר עד היום. הקהילות בחוץ לארץ, שהשליחים לא הגיעו אליהן בזמן, לא ידעו בוודאות באיזה יום נקבע החודש, ולכן חגגו כל חג יומיים מספק. כך נולד יום טוב שני של גלויות. כשהתערער מעמדם של מוסדות ההנהגה בארץ ישראל והקשר עם התפוצות נעשה קשה, עברו בהדרגה ללוח קבוע המבוסס על חשבון. המסורת מייחסת את פרסום כללי החישוב לנשיא הלל השני, במאה הרביעית לספירה, והרמב״ם סיכם אותם בפירוט בהלכות קידוש החודש שבמשנה תורה.
למה ראש השנה לא חל ביום ראשון
הלוח המחושב מבוסס על ״מולד״, הרגע הממוצע של התחדשות הירח, אבל נוספו לו כללי דחייה שמזיזים את ראש השנה ביום או יומיים. הכלל המפורסם הוא ״לא אד״ו ראש״: ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי. אחת הסיבות היא מעשית. כך נמנע מצב שבו יום הכיפורים יחול ביום שישי או ביום ראשון, צמוד לשבת, וכך גם הושענא רבה אינו חל בשבת.
כדי שהדחיות יסתדרו, אורכה של שנה אינו קבוע. שנה רגילה יכולה להימשך 353, 354 או 355 ימים, ושנה מעוברת 383, 384 או 385 ימים. הגמישות מושגת באמצעות שני חודשים, חשוון וכסלו, שיכולים להיות חסרים או מלאים. מכאן המונחים שנה חסרה, שנה כסדרה ושנה שלמה. מהצירוף של יום ראש השנה, אורך השנה ועיבורה נוצרות בסך הכול ארבע עשרה תבניות אפשריות של שנה, וכל לוח שתלוי אצלכם על הקיר הוא אחת מהן.
שמות החודשים וארבעה ראשי שנים
בתורה החודשים כמעט אינם נקראים בשמות אלא במספרים, והמניין מתחיל מחודש האביב: ״החודש הזה לכם ראש חודשים״. השמות המוכרים לנו, כמו ניסן, אייר, סיוון ותשרי, הם שמות בבליים שעלו עם שבי ציון, והם מופיעים בספרים המאוחרים של המקרא כמו אסתר, עזרא ונחמיה. בכמה מקומות בתנ״ך נשמרו גם שמות עבריים קדומים, כמו ירח זיו וירח בול.
אם ניסן הוא החודש הראשון, כיצד ראש השנה חל בתשרי, החודש השביעי? המשנה במסכת ראש השנה מסבירה שיש ארבעה ראשי שנים, כל אחד לעניין אחר: אחד בניסן למניין החודשים והרגלים, אחד באלול למעשר בהמה, אחד בתשרי למניין השנים, לשמיטות וליובלות, וט״ו בשבט ראש השנה לאילן. בדומה לכך, גם היום העברי מתחיל בנקודה אחרת מזו שהורגלנו בה: בערב, עם שקיעת החמה, ולכן שבתות וחגים נכנסים מבעוד יום.
הלוח בחיי היומיום
גם מי שמנהל את חייו לפי הלוח הלועזי פוגש את הלוח העברי בכל צומת משמעותי: ימי הולדת, בר ובת מצווה, חתונות, ימי זיכרון ואזכרות. כשמחשבים תאריך בר מצווה או יום שנה כדאי לשים לב לכמה מקרים מיוחדים. מי שנולד באדר של שנה רגילה ומגיע למצוות בשנה מעוברת, למשל, חוגג לפי הפסיקה המקובלת באדר ב׳. בעניין יום השנה לנפטר באדר יש מנהגים שונים, ונכון לשאול רב.
בישראל יש לתאריך העברי גם מעמד רשמי, והוא מופיע במסמכים ובמכתבים של מוסדות המדינה לצד התאריך הלועזי. לוחות דיגיטליים ויישומונים ממירים היום תאריכים בלחיצה, אבל לוח קיר מודפס, עם זמני כניסת השבת, פרשות השבוע ומולדות החודשים, עדיין מציע מבט שלם יותר על השנה.
הלוח העברי הוא פשרה מחוכמת בין שני שעונים שמיימיים שאינם מתואמים זה עם זה. החודשים נאמנים לירח, השנה נאמנה לשמש, וחודש העיבור מחבר ביניהם כך שהאביב תמיד יחזור לפסח. בפעם הבאה שהחגים ״יאחרו״, תדעו שזה אינו עיכוב אלא המנגנון עצמו בפעולה, בדיוק כפי שתוכנן לפני דורות רבים.